8 "שבירות" שהופכות הרצאות טובות - למצויינות

בנינו את ההרצאה, הגדרנו מטרה להרצאה, הגדרנו מסר מרכזי, הגדרנו מי קהל היעד, הגדרנו את המסר לקהל היעד, בנינו פתיחה, אמצע וסוף להרצאה, ושילבנו דוגמאות ונתונים במסגרת ההרצאה.

אם אתם רוצים שאנשים ישתכנעו, אתם צריכים לגרום קודם כל לזה שיקשיבו לכם ולא רק ישמעו אתכם. ההבדל חשוב. "ישמעו" פירושו שאנשים יישבו בקהל, יהיו מאד מנומסים ולא יגידו שאתם משעממים אותם. הם פשוט ישחקו במחשב, יסמסו למישהו או ידברו זה עם זה. הם יושבים בקהל, אבל הם לא מקשיבים לכם, ואם הם לא מקשיבים לכם הם גם לא ישתכנעו.

"קשב של קהל" - בהרצאה פנים מול פנים מול הקהל, לא הרצאה דיגיטלית, לתפוס קשב של קהל זה דבר קשה מאד, שרק הולך ונהיה יותר ויותר קשה. בעידן הדיגיטלי, בהרצאה אינטרנטית, אדם יכול לחזור, לבוא, לעצור אתכם, לעשות play ו-stop. הוא למעשה שולט במידע, ומקשיב לכם רק כשהוא מתעניין, רק כשהוא רוצה להקשיב. לעומת זאת, בהרצאה אנאלוגית אתם צריכים לגרום לקהל להקשיב לאורך כל ההרצאה, והקשב של הקהל רק הולך ויורד.

בסוף שנות ה-90 עשו מחקר, וגילו שקשב של קהל, כאשר מדברים איתו ברמה האנאלוגית, פנים מול פנים, יורד בממוצע כל 7 דקות. כלומר, אם התחלתי הרצאה, אני מרצה מעולה, והקהל התחיל את ההרצאה כשהוא ב-100% קשב, בממוצע כל 7 דקות הקשב שלו יילך ויירד.

לדוגמא, אם אני צופה בערוץ 2, והתוכנית לא מתאימה לי או  משעממת אותי, אני "מזפזפ" לערוץ 10.  אני עובר מתוכנית לתוכנית. בעידן האינטרנט, העידן הדיגיטלי, זה הרבה יותר חמור. לא צריך "לזפזפ" - הכול קיים במקביל! אפילו עכשיו, כשאתם קוראים את החומר שלי, בטח יש לכם במקביל כמה חלונות פתוחים במחשב - האאוטלוק, הטוויטר, הפייסבוק, הסקייפ, אולי איזה קובץ וורד שאתם עובדים עליו, ובכל שנייה - גם כאשר אתם קוראים אותי עכשיו – אם יש לכם איזו הודעה באאוטלוק, היא קופצת, איזה "טוויט" (הודעה מטוויטר) קופץ, איזו הודעה מתקבלת ב"סקייפ", וכל הזמן הדעת שלכם מוסחת. אתם לא צריכים אפילו ל"זפזפ".  הכל מקביל, ואתם רק צריכים בלחיצה לפתוח בכל פעם מסך אחר. על הרקע הזה, חישבו עד כמה קשה לבוא ולדבר לאנשים בצורה אנאלוגית, פנים אל פנים, בעידן הדיגיטלי.

מה עושים כדי לשמור על קשב? תוכלו לעשות מה שנקרא במונחים המקצועיים "שבירות". מהן "שבירות"? אתם "שוברים" כל פעם את הקשב של הקהל, ובכך מקפיצים את הקשב שלו כל הזמן למעלה.

8 "שבירות" שיהפכו הרצאה טובה, למצויינת

1. מונוטוניות - כאשר אתם מונוטוניים, כלומר מדברים בצליל אחיד, או בקצב מהירות אחיד, או בטון אחיד, אז הדיבור שלכם יהיה יותר מרדים, ויותר מעייף עבור הקהל. לכן צריך לא להיות מונוטוניים, אלא כל הזמן לשבור. לדוגמה, אם אני מדבר פעם אחת מהר ופעם אחת לאט, פעם אחת בשקט ופעם יותר חזק, פעם אחת בטון יותר נמוך ופעם בטון יותר גבוה. מה שקורה זה שהחושים שלכם עובדים, ואתם לא נכנסים לסטאטוס-קוו. אתם כל הזמן מתעוררים מחדש כאשר אני עושה את שינויי התגובה.
   
2. שפת גוף – כאשר אני מדבר איתכם, אני משתמש בשפת גוף. אם הידיים זזות קצת, אני מעורר אתכם קצת. אם אני אשב בצורה סטטית ואדבר איתכם בלי לזוז, אז אובייקטיבית תתעייפו מהר יותר. למה? כי אני לא זז. חוץ מהפה שלי שום דבר לא זז, העין שלכם לא צריכה לזוז, ולכן אובייקטיבית זה יותר מעייף. ברגע שאני משתמש בשפת גוף בצורה נכונה ותואמת את המסר, זה מאד עוזר להקפיץ את הקשב של הקהל.
   
3. שאלות – אם שאלתם את הקהל שאלה, כל אחד בקהל שענה לכם, וכל אחד בקהל שחשב על התשובה, גם אם הוא לא ענה לכם, הקפצתם לו את הקשב בחזרה ל-100%.
   
4. סרטון - אם אתם משתמשים במצגת ומראים במסגרתה סרטון, בכל פעם שהראיתם סרטון, הקפצתם את הקשב של כל הקהל בחזרה ל-100%.
   
5. בדיחות - בדיחות הן כלי מצוין להרבה דברים - גם לתת לקהל יחס, גם להתחבב על אנשים וגם לעורר עניין. ברגע שאתם מספרים בדיחות הקהל מתעורר, צוחק, ובכך הקפצתם את הקשב של כל מי שצחק בחזרה בכמה עשרות אחוזים למעלה.
   
6. דוגמאות – אני נותן דוגמאות מעולם התוכן של הצד השני. אחד היתרונות של דוגמה, מלבד העובדה שהיא מעבירה את המסר יותר טוב, ממחישה ומסבירה, הוא שדוגמה גם יוצרת עניין. ברגע שאני מספר דוגמה מעולם התוכן של הצד השני, הקהל מתעורר בכמה עשרות אחוזים. כאשר אני מרצה בפני רואי חשבון, אם אתן להם דוגמה העוסקת בברק אובמה, בסדר, זאת דוגמה נחמדה, היא תקפיץ להם את הקשב, אבל לא יותר מדי. אבל אם אתן להם דוגמא מעולם התוכן שלהם, מה רואי חשבון עושים, אוטומטית כולם קופצים: "מה? מה? יש פה משהו רלוונטי, אני צריך להקשיב". דוגמאות מעלות את הקשב של הקהל בכמה עשרות אחוזים.
   
7. סיפורים – אני מאד ממליץ לספר סיפורים בהרצאות. הרצאה טובה היא the art of storytelling, אמנות סיפור הסיפור - לספר סיפורים בצורה טובה. את כל המסרים שאתם מעבירים אפשר להעביר בצורת סיפור. כולם אוהבים סיפורים, הסיבה לכך שאנחנו אוהבים סיפורים היא שאנחנו רגילים לשמוע סיפורים מגיל אפס. גדלנו על סיפורים, ולכן גם הקהל תמיד אוהב שהמרצה מספר סיפורים, ומצפה מהמרצה שיספר סיפורים. כאשר אני מספר סיפור, הוא מעניין ומקפיץ את הקשב של הקהל בכמה עשרות אחוזים.
   
8. סימולציות - סימולציה מעלה את הקשב של כל מי שמשתתף בה ל-100% בחזרה. כשאני, לדוגמה, מביא אנשים לבמה, הקפצתי אוטומטית לכל האנשים שהבאתי את הקשב ל-100%, ולכל שאר הקהל הקפצתי את הקשב בכמה עשרות אחוזים.